מראש חודש אלול ועד ערב יום הכיפורים מתחילים באמירת הסליחות.
גם השנה, כמו בשנה שעברה, עלינו לבקש סליחה מהחטופים שעדיין לא הצלחנו, להשיב אותם הביתה. עלינו לבקש גם סליחה גם ממשפחות החטופים – עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׂנְאַת חִנָּם.
בימים כתיקונם, הימים שלפני ראש השנה העברי הם ימים של ציפייה לשנה טובה, להתחדשות ולתקווה. השנה, קשה במיוחד לשמר את אווירת החג – אי אפשר להישאר אדישים לנוכח הזעקה להחזרת החטופים, התפילות לשלום החיילים, והקרע בעם.
הלב נשבר שוב ושוב בשנתיים האחרונות, אבל, דווקא עכשיו, כשהכאב גדול כל כך, אסור לאבד את התקווה לימים טובים יותר, וחייבים להשתדל שתהיה זו שנה טובה יותר מהקודמת, הלוואי.
“תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ”
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן